"יה הומו"!

אוף, כמה אני שומעת את זה בקרב ילדים בכיתות בהם אני מנחה. כל פעם, אני לא מוותרת, ואומרת וחוזרת ואומרת שהומו זה לא מילת גנאי או קללה.

כולנו נבראנו בצלם אלוהים. הם, אני וכל מי שסביבנו. דתיים וחילונים, יהודים ואלה שאינם, בעדות ובדתות השונות. כולם.

לא פעם שואלים אותי הורים בקליניקה איך אגיב אם אחד מילדיי יבחר לא להיות דתי. אני עונה (לפעמים לתדהמתם) שמה שחשוב לי שילדיי יהיו אנשים טובים. שידעו לתת לעולם ולעשות טוב. שיהיו רגישים לסובבים אותם. זהו.

כל הורה רוצה שילדיו ילכו בדרכו אך החד מיניות אינה בחירה!

יש לי 5 אחים. כל אחד מהם – ביחד ולחוד – הם כמו חלק מגופי. הם הרבה יותר מ"רק אחים". הם עוגן של ביטחון ושייכות. הם כתובת תמידית לכל דבר. אוזן קשבת. הם מוכיחים כל פעם מחדש שהם מתגייסים לכל צורך/בקשה שאני מעלה בפניהם. מתנה שלא הייתי מחליפה בשביל שום הון.

אחד מהם, נשוי באושר עם בן זוגו. אהבת חייו. הם מגדלים ביחד את ביתם (עוד מתנה שקיבלתי "על הדרך"). האושר שלהם והמשפחה שהקימו מרגשים אותי כל פעם מחדש. אושר גדול שרבים רק יכולים לחלום להגיע אליו. מודל לחיקוי בעולם המשפחה והזוגיות.

אם אנחנו כהורים, כולנו, רק ניקח על עצמנו להעביר מסר לילדים שלנו של קבלת כל אחד על היותו אדם. בצלם….

אם אנחנו ניתן לילדים שלנו את הכלים והיכולת להיות פחות שיפוטיים, ביקורתיים ו"מקטינים" העולם שלנו יראה טוב יותר.

ובסוד אגלה לכם שגם המשפחות האישיות שלנו יהיו טובות יותר.