פרידה מחבר… התמודדות עם אובדן

איך מספרים לילד בכיתה ו' שהחבר מהכיתה שלו לא התעורר בבוקר. שהוא לא חוזר. שהוא נפטר?

התמודדנו עם השאלה הקשה, ממש לאחרונה!

בעולם של מיילים והודעות וואטסאפ, הודעת האיוב הגיעה אלינו ההורים בהודעת מייל מטלטלת. אחרי שקראתי את ההודעה שוב ושוב, מסרבת לעכל את רוע הגזרה, התחלתי לחשוב על השיח עם הבן שלי.

רפאל היקר התמודד בגבורה עם סרטן אכזרי. כמה רצינו שיבריא, כמה קיווינו…

אז איך מדברים עם הילדים?

מאוד חשוב לתת מקום להביע רגשות, חששות ופחדים שעולים. לחבק בלי סוף. פשוט להיות שם עבורם.

כשצפינו בהלוויה בזום (עוד חוויה מאתגרת ברוח התקופה) בכינו ביחד.

לעיתים, לנו ההורים יש תחושה שחייבים להיות חזקים "עבור הילדים". בהרבה מובנים אני מסכימה עם זה אבל כשאנחנו מביעים רגשות ומרשים לעצמנו להיות חלשים, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו "איך עושים את זה" נותנים לזה מקום ולגיטימציה. כמה חשוב ללמד ילדים להביע רגשות. טובות וגם קשות. כי ככה זה בעולם. יש מהכל ומתפקידנו ואחריותנו להכין את הילדים לחיים. להכין אותם למציאות.

כשאנחנו מלמדים את הילדים להביע רגשות, הקשיים לא "נשארים בבטן" וגורמים לנזקים… הם מעובדים וזאת הזדמנות עבורנו לתווך ולעבד אותם. להכניס אותם לממדים מאוזנים. לפזר מחשבות לא רציונליות ולא מותאמות.

וגם בתקופה לאחר האובדן, חשוב לשים לב לשינויי התנהגות. ירידה/עליה בתיאבון, בשעות השינה, שמחה/עצב ועוד. היו עם יד על הדופק, לעיתים רק אחרי זמן מה ההשלכות על האירוע הקשה מתחילים לתת אותותיהם..

אנא ייצרו שיח רגשי בבית, זה כמו אוויר לנשימה עבור ההתפתחות הרגשית התקינה של ילדינו.

הפוסט הזה מוקדש לזכרו של רפאל ז"ל. ילד שהחיוך, הרוך הטוהר והטוב היו חלק ממנו עד יומו האחרון. יהי זיכרו ברוך!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s