שיח עם המתבגרים

בשיח שהיה לי עם קבוצת הורים, פנתה אחת האמהות בעניין ה"מלחמות" עם המתבגר שלה ועל ההרגשה שלפעמים מרוב התשה היא פשוט מוותרת.
זה הביא אותנו לנושא התקשורת והגבולות.
"תפקידם" של הילדים שלנו לבדוק גבולות. הם בודקים אותנו בלי סוף. ואם קיבלו "לא" מהורה אחד, ינסו לפנות להורה השני. אולי שם יקבלו "כן".
מכיוון שבגיל ההתבגרות הפרופורציות לא משהו והדור הצעיר חי את הכאן ועכשיו, קשה להם מאוד להתמודד עם תסכולים.
החיים שלהם מורכבים גם ככה והם רואים את ההורים כמקום בו ניתן לבדוק (ולערער) גבולות.
אז מה עושים?


ראשית, מגדירים לעצמנו – עפ"י העולם החינוכי ערכי שלנו – מה ממש חשוב לנו ועל זה לא מוותרים.
חשוב לא "לגזור גזירות" אלא לנהל שיח אמיתי, כנה ומכבד.
הסבירו את עמדתכם וממה היא נובעת (לא דין וחשבון אלא הסבר. הגיון. רציונל). מישם… זה שלהם. יכולים לקבל ויכולים שלא.
זה שלהם!!
כמובן, הציבו גבולות שאתם יכולים לעמוד בהם.
ואם החלטתם לוותר, תנו הסבר למה. חשוב שלא יראה שהאמירות שלכם שרירותיות. שלא סתם קבעתם אותם אלא שהם באמת חשובים לכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s