איך אומרים לילדים "לא" ויוצאים מיזה בשלום??
ראשית, להמעיט בזה. כשאומרים יותר "כן" אז קל יותר לקבל מידי פעם את ה"הלא".
ואם כבר אומרים "לא" תנו הסבר כך שיבינו שזה לא סתם. כי לא מתחשק או לא בא או "כי ככה". שיש הגיון מאחורי ה"לא" הזה.
שאלו את עצמכם מה משמעות הבקשה עבורכם ועד כמה התשובה עקרונית וחשובה לכם.
ותנו "נקודת אור קרובה".
למשל: "אמא, אפשר ללכת לפארק היום?" "לא חמוד כי קר מאוד בחוץ. אמרו שביום שלישי יתחמם קצת ונוכל ללכת" או "לצערי לא מתאים היום כי זה יום של חוגים ועמוס לנו, מקווה שיסתדר מחר".
דוגמה אחרת: "אפשר גלידה?" והתשובה: "היום לא. כבר אכלת חתיכת עוגה וסוכריה וזה מספיק מתוקים להיום. מחר אפשר בשמחה!"
ועוד דוגמה: "אני יכול להזמין אלי חבר היום?" או "אפשר ללכת לבריכה"? והתשובה: "רעיון נהדר.

זה לא מתאים להיום אחה"צ כי סבא וסבתא אמורים להגיע. בוא נחשוב ביחד על יום אחר שמתאים".
איפה שאפשר, שתפו אותם בקבלת ההחלטות.
זה מעצים אותם כל כך.
למשל: "אני מבינה שממש בא לך צ'יפס ונקניקיות לארוחת ערב אבל נגמר הצ'יפס. יש לך עוד רעיון? אולי פסטה או פתיתים במקום?"
כאשר משתפים אותם, זה מחבר אותם ויותר קל להם לקבל את "הגזרה".
"לא" עם הסבר נישמע יותר הגיוני ואם חושבים ביחד על אופציה/פתרון זה מנטרל (טיפה) את התסכול. זה נשמע הגיוני יותר.
ואם אפשר להגיד "כן" עוד יותר טוב.
ואז, כשאומרים "לא" ומקבלים את התשובה "אוף, את אף פעם לא מסכימה" או "אבא, למה אתה תמיד אומר לא?"
יש לנו "בשלוף": "אתה זוכר שאתמול ביקשת לאכול שניצל לארוחת ערב וזה מה שאכלנו?" או "אבל רק אתמול היינו בפארק. ניראה לי שפשוט נשאר לך טעם של עוד" או "וואי. קופסת הגלידה כמעט ריקה. כנראה שבכל זאת לפעמים שומעים גם כן בבית הזה" וכו'..
כמו בכל מצב, היפכו את אופי התקשורת ביניכם לדיאלוג. שיח.
שלא יהיה (עד כמה שאפשר) הוראות/הנחיות/גזירות. שיהיה הגיון והסבר מאחורי המילים. זה ממש מקל.