מה עושים כשילד רוצה לקחת על עצמו יותר ממה שהוא יכול? מה עדיף? שיהיה ראש לשועלים או זנב לאריות?? וכיצד מתווכים לו את זה?? איך להגיד לו (אם בכלל) "זה גדול עליך" בלי להוציא לו את הרוח מהמפרשים? לקדם ולא לשבור. להגדיל ולא להקטין??

אז קודם כל, חשוב להבין מה המניעים שלו. מה דוחף/מושך אותו? למשל, נער שרוצה להיות בהקבצה/מגמה שלא נכונה עבורו. ילד שרוצה חוג מוזיקלי כשכל קשר שלו למוזיקה הוא מיקרי. חוג ספורטיבי או כל כיוון אחר… בחירה (שאנחנו רואים/מרגישים) שתביא איתה אכזבות וצער. מה עושים? מה אומרים לו??

דין וחשבון או תקשורת מקדמת? מה ההבדל?
מה האיזון הנכון בשיח שלנו עם הילדים? האיזון בתוך השיח?
ראשית, אדגיש שאנחנו לא חייבים לילדים שלנו דין וחשבון!
לא צריך לשתף אותם במצבינו הכלכלי, על ההכנסות שלנו, על הזוגיות האינטימית שלנו ועוד.
אגב, שיח על כסף והתנהלות כספית נכונה, ממש ניתן לדבר עם הילדים (מגיל מסוים כמובן) אבל לא כדין וחשבון ולא כל הפרטים…
אנחנו רוצים ללמד את הילדים דרכי תקשורת בונה. וגם… אנחנו רוצים שיבינו שכאשר אנחנו אומרים "לא"' זה לא סתם. יש לזה סיבה/הסבר.