לאחרונה קיימתי שיח עם הורים על תפקידם של ילדים בארגון וסידור הבית. ממתי אפשר לתת להם אחריות ולהכניס אותם לתוך מערכת המשימות בבית?
תשובתי (העיקשת) היא שילדים שמחים ואף אוהבים להיות חלק מכל העניין.
איך יכול להיות? מי אוהב לשטוף כלים או לפנות את הזבל??

"הם כל עולמי" "אעשה הכל בשביל הילדים שלי" נשמע מוכר? ברור!!

נשאלתי איך יודעים את הגבול בין להיות שם עבורם לבין לתת להם לעשות בעצמם. להתמודד.

הנחת הפתיחה שלי היא לתת להם להתמודד. לתת להם הרגשה שהם מסוגלים מחד (כמובן באופן מותאם לגיל) ושהם לא לבד מאידך. כאשר הילד שלי רוצה או צריך לעשות משהו, רק ע"י הבעת אמון ואמירה ברורה שאני סומכת עליו, הוא ילמד את היכולות שלו.