ברגע שנולד ילדנו הראשון, אנחנו נהפכים באופן מיידי להורים!!

וואו, סטטוס שלא הכרנו קודם. קבלנו מתנה ללא הוראות הפעלה, ללא תעודת אחריות ובוודאי שאין אפשרות להחזיר אם זה לא בדיוק מה שציפינו… אז מה עכשיו? מה היעד שלנו? מה היעד במסע שלנו כהורים… סטטוס מאתגר שכזה. מחייב משהו… ואז, מתחילים הלילות ללא שינה, הבכי (של התינוק וגם ההורמונים תורמים את חלקם…), הגזים, הביקורים בבית מרקחת בשעות שלא ידענו שבכלל פתוח ותהליכי קבלת ההחלטות. כן, כל ההחלטות שצריך לקבל – הנקה (כן/לא?), מטפלת פרטית או משפחתון, להאריך חופשת לידה (כן/לא?), סימילאק או מטרנה ועוד ועוד…

מה כל כך מקשה עלינו להתמודד עם החולשות של הילדים שלנו? הרי לכל אחד (כן!! לכל אחד!!) יש חוזקות וכמובן גם חולשות.

כשהילד שלנו מגיע הביתה עם תעודה נפלאה, יצירה מיוחדת שעשה או ניצח בתחרות וחזר עם מדליה נוצצת גם אנחנו נוצצים… אז למה פנינו נופלות כאשר מגיע הטלפון מהמורה, כאשר יש "סכסוך חברים" בגינה השכונתית או כאשר המורה למוזיקה מתקשרת להגיד ששוב הוא לא התאמן… איפה כל זה פוגש אותנו ההורים? מיד אנחנו שואלים את עצמינו במה טעינו? מה עשינו לא נכון? כל הזמן אנחנו עסוקים בחינוך ילדינו אז למה כך הם מתנהגים? ואז גם עולה השאלה (איך לא?), אנחנו נותנים להם כל כך הרבה וככה הם מחזירים לנו??