"תעשה כבר שיעורי בית", "כמה זמן כבר היית במסך", "תסדר כבר את החדר שלך", "למה התיק זרוק בכניסה לבית"??
אוף! כל הזמן הערות הערות.
מה זה עושה לקשר שלנו עם המתבגרים שלנו? איזו אווירה זה יוצר בבית??
ואז, מה הפלא שיעדיפו להיות עם חברים??? שיגידו "תעזבו אותי" כל הזמן.
למה הכל בוויכוחים?
כמה פעמים צריך לבקש להיכנס למקלחת? כמה פעמים אני צריכה להסביר לבת שלי שלא יוצאים מהבית בלי להסתרק??
מוכר למישהו? למי לא?? איזה הורה לא מכיר את השיח הבלתי נגמר הזה?
יש לי את הזכות לעבוד עם ילדים בכיתות ו' על תהליכי מעבר מילדות לבגרות. אנחנו מקיימים שיח על השאלה "האם אחריות מקבלים או לוקחים". מהר מאוד עולה התובנה שגם וגם. ככל שאנחנו מלמדים את הסביבה שלנו שאנחנו אחראיים, יתנו לנו יותר אחריות וכך גם נוכל לקחת. זה תהליך הדדי וכידוע, "צריך שניים לטנגו".
קרא עוד
צורית יהודה - יועצת זוגית, מנחת הורים וקבוצות 