"מ 1-6, עד כמה החברים שלכם בכיתה מכירים אתכם?"
שאלתי בקבוצת התיכוניסטים שלי, קבוצה תהליכית של "עמותת רקפת" אותה אני מנחה. התשובה היתה חדה, ברורה וחד משמעית. 1!! "חבר'ה, אתם כולם בתיכון וכבר לא מעט זמן עם הכיתה שלכם" הקשיתי. אבל התשובות היו אחידות ומייצגות כל כך את ה"רקפות" שלנו.
– אני יושבת מאחורה. רק שלא יראו אותי.
– לא רוצה שישאלו אותי כלום. הכי טוב.
– החבר'ה בכיתה לא יודעים מי אני בכלל..
– ועוד תשובות דומות.
הביישנות, המופנמות, חוסר הביטחון והפגיעוּת שהרבה פעמים מגיעה מתוך חוויות קודמות שלא היטיבו עמם ואף גרוע מכך, מיקמו אותם מאחורה ולא רק במובן של המיקום הפיזי בכיתת הלימוד.
קרא עוד
צורית יהודה - יועצת זוגית, מנחת הורים וקבוצות 