מה קורה כשהגננת/מורה פונה אלינו עם קושי שיש לילד/ה שלנו? קושי התנהגותי/ריגשי/חברתי/לימודי …

המון קורה!! בבטן שלנו אנחנו מרגישים התכווצות… ומכיוון שהבאנו אותם לעולם ואחראים עליהם ואוהבים אותם כל כך, לעיתים זה תופס אותנו קצת לא מוכנים ולפעמים זה קצת תוקע… ואז זה נשמע ככה: "את בטוחה שזה הוא הרביץ או שילדים הציקו לו קודם?" או "את בטוחה שקשה לו להבין את החומר בכיתה או שאולי יש בעיה בשיטת ההוראה?" ועוד ועוד.

למה ארוחות משפחתיות כל כך חשובות??

בחיים של המאה ה 21, התקשורת הכמעט שולטת בחיינו היא דרך מסך – מייל, וואטסאפ, פייסבוק… כמה כבר יוצא לנו לשוחח בטלפון עם אנשים או להיפגש פנים מול פנים? להסתכל לאנשים בעיניים, לראות חיוך על הפנים או דמעה שיורדת על הלחי? היום הכל כל כך קצר וענייני. אנחנו כל הזמן ממהרים. העומס היומיומי והקיומי – משפחה, עבודה, עול כספי ועמידה ברמת חיים גבוהה – גוזלים מאיתנו כמעט את כל הכוחות. גם אנחנו צריכים קצת אוויר ו space בערב. לשמוע את השקט.

בשבוע שעבר, כשנסעתי ברכבת ישבו מולי אם וביתה בת ה 10 חודשים שנשנשה על ברוקלי. כן כן, לא טעיתי… ברוקולי. למחרת, נכנסתי להנחות ילדים בכיתה ה. בהפסקת ארוחת הבוקר שלהם, הם פתחו במבה, ביסלי ועוד סוגי חטיפים… הצילו. למה?
אז… איך אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לאכול בריא?

כעס!! על מה ולמה?? איך מגיבים??
כשהילד שלנו כועס אנחנו נדרכים. כי מה?? כי קשה לנו לראות את הילדים שלנו במצבים לא נעימים/נוחים. כי אנחנו רוצים שתמיד יהיה להם טוב. ולא פעם… רגשי האשם (שלא נגמרים) מכריעים אותנו…
אז בואו נעשה סדר!!

למה ילדים אומרים "רק רגע"? למה זה שכשמבקשים מהם משהו, הרבה פעמים הם מבקשים לדחות את הבקשה??
ברור!! כי אנחנו מפריעים להם במה שהם עושים! הם באמצע משחק, תוכנית טלוויזיה, זמן עם חברים ואנחנו מפריעים להם באמצע. וממש לא בא להם "להיכנס להתקלח", "לבוא לאכול", "לעזוב את גן השעשועים" וכו'. זה ממש לא כייף!!
ולמה זה מתחבר? לנושא השליטה.
אם חושבים על זה, ככל שהילדים שלנו יותר קטנים, כך יש להם פחות שליטה על חייהם. אנחנו מחליטים עבורם כמעט הכל.
אז איך משחררים??

כשהורים מתגרשים העולם המשפחתי מתפרק.
זאת קרקע בטוחה שנשמטת מתחת לרגליים – שלנו ושל הילדים שלנו. גם כאשר האופציה הקיימת "לא משהו" בלשון המעטה, היא עדיין הידועה והמוכרת מול הלא נודע.
שאלת ה"מה יהיה" מציפה בהרבה רבדים: איפה ועם מי אגור, האם אני צריכ/ה לקחת צד, האם עדיין אוהבים אותי, אולי זה בגללי ועוד ועוד…
זה המקום, בתוך הכאוס הזה, לא לשכוח להמשיך לראות ולחוש את הילדים שלנו. לשוחח איתם, לשתף אותם.
אל תדברו מעליהם אלא איתם!!