למה אחים רבים ומה תפקידינו במקרים כאלה?

אתחיל מהסוף ואציין מה לא!! לא מתפקידינו לפתור את הבעיות/מריבות שלהם!! להקשיב כן. להכיל כן. לכוון כן. אבל, אנחנו לא מגשרים ולא בוררים (אם כי לעיתים נדמה לנו שכן). יש דברים שהם שלהם ולא שלנו (כן כן! לא שלנו!!).

אז למה אחים רבים?

מה קורה כשמתווסף אח/ות חדש/ה למשפחה?

איפה זה "תופס" את הגדולים יותר?? כמובן שככל שהם קטנים יותר, ככה הם "נתפסים" לא מוכנים. חשוב מאוד להכין אותם לאירוע המרגש ולספר להם על הבאות אבל לא לבנות על זה שזה "עושה את העבודה". כשזה מגיע זה מפתיע. הקטנים מאוד מתקשים לעכל שה"דבר" הזה הגיע כדי להישאר. ובכל זאת … מה ניתן לעשות?? להעצים את הגדולים ולא לפספס אותם "על הדרך". חלוקת תפקידים בין ההורים. אם האם עסוקה וטרודה סביב הרך הנולד (סביר להניח) על האבא להיות עם עין יותר ממוקדת על השאר. לא לשכוח לשאול על מה שהיה היום (ולא שאלת "שגר ושכח" של "איך היה היום?" אלא שאלות יותר ממוקדות שאגב, תמיד יותר מתאים ונכון) כמו: "עם מי שיחקת היום"? "מה אכלת בארוחת הצהרים"? "מה שימח אותך היום?" "היה משהו פחות משמח?" ועוד… הרעיון הוא לשאול שאלות ממוקדות ולא רחבות ואמורפיות… זה מראה על התעניינות יותר אמיתית וכנה.

נערה בכיתה ז' סיפרה לי לאחרונה שהיא לא יצאה לטיול משפחתי בחו"ל. וזאת למה?? כי לא רצתה לנסוע עם אחיה.
מודה שהופתעתי!!
טיול לחו"ל. אטרקציה לכל הדעות!!
אז למה?? מה יש בינה לבין אח שלה?? ובאיזה עוצמות??

"זה לא פייר"!! מכירים את המשפט?
ממה הוא נובע? הרי לילדים שלנו יש הכל!! אבל הכל!!
מתי זה נאמר?
בדר"כ כשרוצים משהו ולא מקבלים או ביחס לאח/ות/ים/יות חבר/ה/ים/ות ותחושת חוסר שוויון או יחס לא שוויוני/הוגן .
בהנחה שלילדים שלנו לא חסר דבר – רגשית וחומרית.
אז… מה לא פייר? כלום!!
וכך גם צריך להתייחס למשפט הזה.