בינו לבינה בגיל צעיר – איפה זה פוגש אותנו ההורים?

כשהייתי קטנה .. ניראה לי בסוף כיתה ב', הגיע אלינו ילד חדש.

ילד מלא אנרגיות. עיניים כחולות. ואני, התאהבתי מיד. הלב שלי נשבה בשלו והוא אפילו לא ידע…

לאחרונה סיפר לי אדם יקר שלבן שלו – בגיל יסודי- יש Crush על ילדה מהכיתה שלו. והיא (מן הסתם) אפילו לא מודעת על מה שעובר עליו.

זה התחבר לי בקשר ישיר לזוג הורים שזכיתי ללוות לאחרונה שסיפרו שהבן שלהם (שהתחיל כיתה ו') מרגיש לא בעניינים כי כבר יש זוגות בכיתה ולו אין 🙄

אז בואו נדבר על זה רגע…

רגשות מכל הסוגים מלווים אותנו תמיד. אהבה/התאהבות הן חלק מקשת הרגשות. רגשות, יכולים להציף אותנו ומה שחשוב תמיד, הוא לתת להם מקום וללמד את הילדים שלנו איך להביע ולהתמודד איתם. גם כשזה כעס, תסכול, כאב, אכזבה וכו'..

אולי זה המקום להדגיש שכל סוג של רגש הוא לגיטמי ומקובל. זאת הדרך להתמודד איתו, שלעיתים מצריך מאיתנו תיווך והכוונה. נכון שבגיל יסודי, לא "ממשים את האהבה" כמו בעולם הגדולים (כי יש פה עניין של בשלות ריגשית והתפתחותית) אבל אהבה היא תחושה נהדרת ויש לה מקום בכל גיל.

אגב, חשוב לי להדגיש שחבר.ה בגיל יסודי (ואפילו חט"ב) הוא ממש לא Must? אני אפילו מרשה לעצמי להגיד שעדיף בלי. חברות היא נהדרת. "רומנטיקה" בגיל יסודי היא בוסרית לחלוטין!!

אז מה כן? לעודד/לאפשר פעילות משותפת. למשל, להזמין אותה/אותו אליכם הביתה. אחרי הכל, מדובר בילדים. כל פעילות/משחק (שמותאמת גיל כמובן) מתקבלים בברכה. מעבר לזה, אמפתיה ורגישות. וכרגיל, כמו כמעט כל סוגיה הורית, לתת מקום ולעודד את השיח.

לעיתים, כל מה שהילד שלנו צריך זה שנקשיב לו ונראה לו שאנחנו איתו. מבינים, תומכים, "מרגישים אותו". זה הכל וזה לא מעט בכלל.

ומה לא?? לא לצחוק עליו/עליה. מבחינתם זה סופר רציני!!!

וגם, אין מה להיכנס ללחץ או להתרגש… זה לא מעיד בשום צורה על חיי האהבה שלהם בעתיד…


נידוי ודחיה חברתית בגיל ההתבגרות – כמה נפוץ, כמה קשה…

לאחרונה, בתוך תהליך של הנחיית הורים, מספרת לי אם שהנער המתבגר שלה עבר חוויה מאוד לא פשוטה מול החברים שלו.

החברים תיאמו להיפגש וחלק מהילדים לא רצו שהוא יבוא. הם אפילו עשו מישאל ביניהם כדי לחוש את הלך הרוח בקבוצה.

לבסוף, הוחלט שהנער יוכל להצטרף לאותו בילוי מתוכנן.

חברים קרובים של הנער שיתפו אותו במה שקרה. מה שכמובן פגע בו מאוד ובאמון שלו בבני גילו.

הסיפור קרה בתחילת החופש הגדול. עבר יותר מחודש והנער איבד את הביטחון העצמי שלו. מראה סימנים של דכדוך ואפילו התיאבון שלו נפגע.

קרא עוד

פורנוגרפיה – בטלפון של הילדים שלנו!

באחד הבקרים, לפני מספר שבועות, הבן שלי (בכיתה ז') שיתף אותי שהוא מקבל תמונות וסרטונים פורנוגרפיים בחלק מקבוצות הוואטסאפ שלו.

מבירור קצר הבנתי שלא מדובר בקבוצות הרגילות – של הכיתה או של חברים קרובים – אלא קבוצות גדולות. ארציות. כאלה שנכנסים אליהן כדי להיות בעוד קבוצות. גם אם לא ממש מכירים שם כמעט אף אחד. (זה נושא לפוסט אחר)…

קרא עוד

סכנות בטלפון החכם… ממש מתחת לאף שלנו…

סיפור שאני מכירה ממקור ראשון.

נערה בת 15 מקבלת טלפון ממספר לא מוכר. .

האדם מהצד השני פונה אליה בשמה ואומר שהוא מחפש את בנו שנעלם.

הנערה, ששמעה בקול בצד השני שהוא מאוד צעיר אמרה לו שהוא לא נשמע כמו אדם מספיק מבוגר כדי להיות אבא.

מהר מאוד מתברר שזה נער בן 14 שרצה למתוח אותה. עד עכשיו לא ברור איך ידע את שמה.

קרא עוד

סכנות ברשת

מה עוד לא דובר על הסכנות ברשת?

על התכנים, החשיפה, חוסר הוויסות ועוד.

לאחרונה, הגעתי לאחד מבתי הספר בו אני מנחה והייתה סערה סביב ילד בכיתה ה שאומר שהוא רוצה למות. פוצע את עצמו ונסער מאוד.


לאט לאט התבהרו הפרטים:

קרא עוד

שאלות על ביישנות ושייכות

1-6, עד כמה החברים שלכם בכיתה מכירים אתכם?"

שאלתי בקבוצת התיכוניסטים שלי, קבוצה תהליכית של "עמותת רקפת" אותה אני מנחה. התשובה היתה חדה, ברורה וחד משמעית. 1!! "חבר'ה, אתם כולם בתיכון וכבר לא מעט זמן עם הכיתה שלכם" הקשיתי. אבל התשובות היו אחידות ומייצגות כל כך את ה"רקפות" שלנו.

– אני יושבת מאחורה. רק שלא יראו אותי.

– לא רוצה שישאלו אותי כלום. הכי טוב.

– החבר'ה בכיתה לא יודעים מי אני בכלל..

– ועוד תשובות דומות.

הביישנות, המופנמות, חוסר הביטחון והפגיעוּת שהרבה פעמים מגיעה מתוך חוויות קודמות שלא היטיבו עמם ואף גרוע מכך, מיקמו אותם מאחורה ולא רק במובן של המיקום הפיזי בכיתת הלימוד.

קרא עוד


הזמנת חברים הביתה

מאוד חשוב לי שהילדים יזמינו אלינו חברים הביתה!!
ראשית, זה מעיד על זה שיש חברים ועוד יותר… שמתאים להם לבוא אלינו.
וגם, אני רואה זאת כהזדמנות לראות את הילד/ים שלי באינטראקציות חברתיות. איך מתייחסים אליו ואיך הוא מתייחס לאחרים.
אם הוא מוביל או מובל, משפיע או מושפע ועוד ועוד.
הזדמנות אמיתית "לפגוש" את הילדים בהקשר קצת אחר. זה חשוב.
ואז, מה קורה לגבולות, סמכות ומשמעת כשיש חברים?

קרא עוד

הצורך בתחושת שייכות

שייכות. כמה אנחנו זקוקים להיות שייכים!!
במעגלים שמקיפים אותנו – משפחה, חברים, תנועת נוער, עבודה ועוד.
במגזר הדתי (אבל כמובן שלא רק) השייכות היא גם לקהילה. קבוצת שייכות. בימים של אושר ושמחה, וגם בימים טובים פחות…
השבוע, בפעילות של תנועת הנוער של הילדים שלי ראיתי איך קבוצת שווים – בני גילם – הם חיבורים של חוויות משותפות, צרכים ואינטרסים משותפים.
כאשר הילד שלנו מתבודד, לא מזמין או הולך לחברים, נמצא הרבה שעות לבדו (בחדר או מול מסך או… כל אופציה אחרת), הוא "מוותר" (מבחירה או שלא… ) על משהו מאוד מאוד משמעותי בהוויה שלו. בקיום שלו. בהתפתחות שלו.
זה המקום לפתוח אוזניים ועיניים ו… לחפור. אף אדם לא גוזר על עצמו בדידות וחוסר שייכות. זה (כמעט) קיומי.
בגיל ההתבגרות זה יותר מועד לקרות וזה המקום שלנו להיות הכי עירוניים שאפשר . להיות עם יד על הדופק…
שיח אפקטיבי ואיכותי עם הדמויות המשמעותיות בחיינו בכלל ועם ילדינו בפרט הוא סופר חשוב! בואו נדאג לקיים אותו. וכל המרבה, הרי זה משובח.