הפסיכולוגיה החיובית – חוזקות וכוחות

תארו לעצמכם שהפסיכולוגיה היתה רואה בנו את החוזקות והכוחות שלנו. שהיא לא היתה מתעסקת במה ש"מקולקל וצריך לתקן" אלא בכל מה ש"עובד" אצלינו.

וואו. כמה זה היה מעצים אותנו. כמה זה היה נותן לנו כוח. כמה זה היה מחזק את החוסן הנפשי שלנו וגורם לנו להיות מאושרים יותר.

לא רק אנחנו אלא גם הקרובים אלינו. בן.ת הזוג, הילדים…

אז זהו!! שהפסיכולוגיה הזאת כבר קיימת והיא נקראת "הפסיכולוגיה החיובית". היא פותחה ע"י פסיכולוג בשם סליגמן בסוף המאה הקודמת.

קרא עוד

הורות לילדים בוגרים

זכיתי להיות אמא לארבעה.

הגדול בן 19 ואחריו, 3 מתבגרים (נושא לפוסט בפני עצמו).

אני מודה, שההורות לגדולים היא חדשה עבורי ואני מגייסת את הכלים שיש לי על מנת להבין מה נשאר אותו הדבר ומה השתנה.

מוזר הדבר שבמסמכים רשמיים רשומים רק 3 מילדיי. משום מה, הרשויות כבר לא מכירות בו כבן שלי.

הזוי. הוא עדיין גר בבית. ניזון משולחננו וגם מארנקינו…

קרא עוד

שאלות על ביישנות ושייכות

1-6, עד כמה החברים שלכם בכיתה מכירים אתכם?"

שאלתי בקבוצת התיכוניסטים שלי, קבוצה תהליכית של "עמותת רקפת" אותה אני מנחה. התשובה היתה חדה, ברורה וחד משמעית. 1!! "חבר'ה, אתם כולם בתיכון וכבר לא מעט זמן עם הכיתה שלכם" הקשיתי. אבל התשובות היו אחידות ומייצגות כל כך את ה"רקפות" שלנו.

– אני יושבת מאחורה. רק שלא יראו אותי.

– לא רוצה שישאלו אותי כלום. הכי טוב.

– החבר'ה בכיתה לא יודעים מי אני בכלל..

– ועוד תשובות דומות.

הביישנות, המופנמות, חוסר הביטחון והפגיעוּת שהרבה פעמים מגיעה מתוך חוויות קודמות שלא היטיבו עמם ואף גרוע מכך, מיקמו אותם מאחורה ולא רק במובן של המיקום הפיזי בכיתת הלימוד.

קרא עוד


אחריות – לדעת לשחרר

למה הכל בוויכוחים?

כמה פעמים צריך לבקש להיכנס למקלחת? כמה פעמים אני צריכה להסביר לבת שלי שלא יוצאים מהבית בלי להסתרק??

מוכר למישהו? למי לא?? איזה הורה לא מכיר את השיח הבלתי נגמר הזה?

יש לי את הזכות לעבוד עם ילדים בכיתות ו' על תהליכי מעבר מילדות לבגרות. אנחנו מקיימים שיח על השאלה "האם אחריות מקבלים או לוקחים". מהר מאוד עולה התובנה שגם וגם. ככל שאנחנו מלמדים את הסביבה שלנו שאנחנו אחראיים, יתנו לנו יותר אחריות וכך גם נוכל לקחת. זה תהליך הדדי וכידוע, "צריך שניים לטנגו".

קרא עוד


ימי שישי – עבודת צוות משפחתית

אני הכי אוהבת את ימי שישי. ועוד יותר את ימי שישי של הקורונה. הילדים בבית ונערכים ביחד לשבת.

קמים "ברגוע". אוכלים ארוחת בוקר מושקעת. עושים תפריט לשבת ו… יוצאים לדרך. אפיה, בישולים, ניקיונות. מחלקים תפקידים. כל אחד לוקח על עצמו משימות ומתפצלים. זה מקלף גזרים ותפוחי אדמה למרק, זה מנפה את הקמח, זה עובר ל"ביגדי אקונומיקה" ועושה שירותים…שמים שירים שהילדים בוחרים (מה לעשות… צריך לדעת להתפשר) ומעבירים בוקר ביחד. הכי ביחד שיש. התפריט נתלה על המקרר ולאט לאט מסמנים את המשימות שהושלמו.

הכל מושלם? ממש לא!! כי אין מושלם. לפעמים מריבות, מאבקי כוחות, מתיחויות… אבל, אני נהנית.

קרא עוד

מחמאות ומילים מעצימות

יש לי זכות גדולה להנחות מתמודדים עם חרדות חברתיות בגילאים שונים ב עמותת רקפת.

באחד המפגשים עם אחת הקבוצות ביקשנו מכל משתתף לספר מה האחים שלו היו אומרים עליו. ביקשנו שיגידו רק דברים טובים. בחור אחד סיפר שהוא מנותק ממשפחתו. משתתפת אחרת סיפרה שקשה לה להגיד. התקשורת בבית מועטה. חזר ועלה בקבוצה התקשורת הדלה/לא מפרגנת שיש בבית. אני מודה שנעשה לי עצוב.

פה, אני פונה אליכם ההורים!

קרא עוד

מעברים

תקופת הקיץ מאופיינת לא פעם במעברים. מעברי דירה, מעברים בין מוסדות חינוך (מהגן לבית הספר, מהיסודי לחטיבה וכו'), התחלת חוגים חדשים ועוד. איך מכינים ילד לשינוי משמעותי? אתחיל ואומר שאי וודאות הוא מקור חרדה לא מבוטל. כאשר מדברים על השינוי הקרב, מספרים עליו ונותנים מקום לשאלות והבעת רגשות, זה מפחית חרדה. זה "שם את הדברים על השולחן" ומייצר הזדמנויות לשיח. זה הופך את הנושא ללגיטימי.

קרא עוד

בית הספר של הקיץ

בית הספר של הקיץ. הברקה אמיתית!!

עבור ילדים, המפגש עם החברים הוא חלק חיוני ובלתי נפרד מתהליך הגדילה והצמיחה הבריאה שלהם!! האינטראקציות החברתיות המתאפשרות בבית ספר של הקיץ, הן משהו אחר מהקיים בשנת הלימודים הרגילה. האווירה, לוחות הזמנים, התכנים…. זה משהו אחר.

קרא עוד