כשהייתי קטנה .. ניראה לי בסוף כיתה ב', הגיע אלינו ילד חדש.

ילד מלא אנרגיות. עיניים כחולות. ואני, התאהבתי מיד. הלב שלי נשבה בשלו והוא אפילו לא ידע…

לאחרונה סיפר לי אדם יקר שלבן שלו – בגיל יסודי- יש Crush על ילדה מהכיתה שלו. והיא (מן הסתם) אפילו לא מודעת על מה שעובר עליו.

זה התחבר לי בקשר ישיר לזוג הורים שזכיתי ללוות לאחרונה שסיפרו שהבן שלהם (שהתחיל כיתה ו') מרגיש לא בעניינים כי כבר יש זוגות בכיתה ולו אין

אז בואו נדבר על זה רגע…

רגשות מכל הסוגים מלווים אותנו תמיד. אהבה/התאהבות הן חלק מקשת הרגשות. רגשות, יכולים להציף אותנו ומה שחשוב תמיד, הוא לתת להם מקום וללמד את הילדים שלנו איך להביע ולהתמודד איתם. גם כשזה כעס, תסכול, כאב, אכזבה וכו'..

אולי זה המקום להדגיש שכל סוג של רגש הוא לגיטמי ומקובל. זאת הדרך להתמודד איתו, שלעיתים מצריך מאיתנו תיווך והכוונה. נכון שבגיל יסודי, לא "ממשים את האהבה" כמו בעולם הגדולים (כי יש פה עניין של בשלות ריגשית והתפתחותית) אבל אהבה היא תחושה נהדרת ויש לה מקום בכל גיל.

אגב, חשוב לי להדגיש שחבר.ה בגיל יסודי (ואפילו חט"ב) הוא ממש לא Must? אני אפילו מרשה לעצמי להגיד שעדיף בלי. חברות היא נהדרת. "רומנטיקה" בגיל יסודי היא בוסרית לחלוטין!!

אז מה כן? לעודד/לאפשר פעילות משותפת. למשל, להזמין אותה/אותו אליכם הביתה. אחרי הכל, מדובר בילדים. כל פעילות/משחק (שמותאמת גיל כמובן) מתקבלים בברכה. מעבר לזה, אמפתיה ורגישות. וכרגיל, כמו כמעט כל סוגיה הורית, לתת מקום ולעודד את השיח.

לעיתים, כל מה שהילד שלנו צריך זה שנקשיב לו ונראה לו שאנחנו איתו. מבינים, תומכים, "מרגישים אותו". זה הכל וזה לא מעט בכלל.

ומה לא?? לא לצחוק עליו/עליה. מבחינתם זה סופר רציני!!!

וגם, אין מה להיכנס ללחץ או להתרגש… זה לא מעיד בשום צורה על חיי האהבה שלהם בעתיד…