חתונה. אושר עילאי ואז…. ילדים.

מי בכלל חושב על הסוגיות שיגיעו לפתחנו בנושא של חינוך ילדים?

וגם אם כן, הרבה מאוד סוגיות "נולדות" רק אחרי שהילדים מגיעים.

הגישות החינוכיות שלנו צומחות אתנו וגם משתנות ומתגבשות לאורך השנים. באופן טבעי, יכולים להיות חילוקי דעות. ואם אדייק, תמיד יש חילוקי דעות. אנחנו אנשים שונים (כמה אוהבים ומאוחדים שנהיה) ומדובר בחשוב לנו מכל. הילדים שלנו.

אז מה עושים?

מה שעושים במערכות יחסים שחשובות לנו:

– משאירים את האגו מחוץ לעניין.

– מדברים על הדברים "ברגוע". מלבנים ומחליטים . פעם הנטייה לפה ופעם לפה.

חשוב לזכור שילדים יודעים ויכולים להכיל מורכבויות. השאלה היא רק איך מתווכים להם את הדברים. אפשר בהחלט להגיד:

– בנושא הזה אנחנו חלוקים. אבל דיברנו על זה והחלטנו ללכת לפי דעתו/ה של…

– הנושא מורכב. אנחנו נדבר על זה בערב, נחשוב על זה ונחזור אליכם.

העולם הוא לא שחור לבן. ככל שהילדים ילמדו את זה בגיל צעיר יותר, יהיה להם את הכלים להתמודד עם זה גם מחוץ לבית – בכיתה, בתנועה, בצבא, בעבודה ובזוגיות שהם יבחרו.

את חילוקי הדעות ה"כבדים" כדאי ללבן בלי הילדים ולא בנוכחותם. זה נכון יותר מבחינת השיח ביניכם ובחירת הדרך שאתם מתווכים את העניין לילדים.

ועוד משהו "בקטנה": חילוקי דעות (כמו נושא הגבולות) ממש לא מתנגשים עם אהבה, דיאלוג, כבוד, הערכה, הקשבה והכלה. עוד משהו שאפשר ללמוד "על הדרך".