אחריות – לדעת לשחרר

למה הכל בוויכוחים?

כמה פעמים צריך לבקש להיכנס למקלחת? כמה פעמים אני צריכה להסביר לבת שלי שלא יוצאים מהבית בלי להסתרק??

מוכר למישהו? למי לא?? איזה הורה לא מכיר את השיח הבלתי נגמר הזה?

יש לי את הזכות לעבוד עם ילדים בכיתות ו' על תהליכי מעבר מילדות לבגרות. אנחנו מקיימים שיח על השאלה "האם אחריות מקבלים או לוקחים". מהר מאוד עולה התובנה שגם וגם. ככל שאנחנו מלמדים את הסביבה שלנו שאנחנו אחראיים, יתנו לנו יותר אחריות וכך גם נוכל לקחת. זה תהליך הדדי וכידוע, "צריך שניים לטנגו".

הדרך להעביר אחריות לילדינו עוברת דרך השחרור שלנו.

איך? נשימה עמוקה, תיאום ציפיות ו… שחרור. העולם סביבנו לטובתנו. ילד שלא יתקלח יקבל תגובות מהסביבה שלו. ילדה שלא תסתרק תקבל תגובות מהחברות שלה. כך גם אם יצאו עם בגדים מלוכלכים מהבית, לא יחליפו גרביים וכו' וכו'.

ככל שילדים גדלים, המודעות העצמית שלהם גדלה. הזמן מול המראה גדל וכך גם הנראות שלהם משתדרגת. מה שבטוח, שאם הם יעשו את זה עבורנו, זה ייקח יותר זמן מאשר כשיעשו את זה עבור עצמם. אחריות נכנסת כשיש לה מקום. אם נעשה צעד אחורה, נשחרר קצת מהאחריות שלנו לטובת לקיחת האחריות של ילדינו, הם ימלאו את הוואקום שנוצר. לא מיד, כי תהליכים לוקחים זמן. ככל שנקדים לשחרר, כך נזרז את התהליך. ואם המשמעות היא כמה ימים בלי מקלחת וכדו' זה שווה את זה.

כל פעם ש"בא" להעיר, אגיד במקום: איזה כייף לתת לך אחריות ו/או אני נהנית כשאני יודעת שאני יכולה לסמוך וכו'… נשימה עמוקה וצאו לדרך. חינוך זה תהליך. העברת אחריות גם. וצריך להתחיל מתישהו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s