בעידן של היום, עידן שבו המידע כל כך נגיש, יותר קשה לאתגר את הילדים שלנו. הכל שם. זמין. ובכל זאת, כשהם מתמודדים עם אתגרים שונים, הנטייה שלנו היא להיות שם בשבילם עד כמה שניתן ולעזור בכל דרך אפשרית.
זה נכון? איפה הגבול בין "להאכיל אותם בכפית" לבין עזרה אמיתית?? עזרה שגם מקדמת אותם. שנותנת להם כלים לצמוח ולהתפתח… עד כמה אנחנו מאפשרים להם להתאמץ? לעמוד מול האתגרים שלהם?
על מנת לדחוף את הילדים שלנו קדימה, הם זקוקים לאתגרים. לעיתים צריך לעשות צעד אחורה ולתת להם לחרוק שיניים. כן כן… ממש להתאמץ!! חשוב לתת לגיטימציה לקושי… אם זה תינוק שלומד לזחול ומניחים לו את המשחק במרחק גדול מספיק כדי שיצטרך להתאמץ להגיע אליו, אם זה תרגיל בחשבון ברמה גבוהה טיפה ממה שנלמד בכיתה או בפארק אתגרי שמצריך מאמץ כדי להצליח לעבור אותו.
מה זה דורש מאיתנו?? לקחת נשימה עמוקה, לעמוד מנגד כשהוא מתאמץ וגם… להיות מספיק רגישים וקשובים למפגש של הילד שלי עם האתגר. אנחנו רוצים שיצא עם חווית הצלחה ולא של תסכול וחוסר אונים. זה גבול דק ובאחריותנו לראות שהוא ממוקם במקום הנכון. חשוב שהאתגר יהיה מותאם לילד וליכולות שלו. ככה הוא יצמח ויתפתח. כמה פשוט וכמה קשה…
איך עושים את זה?? הקשבה, רגישות, פניות, מודעות ליכולות של ילדי וכמובן זמינות לתמיכה, חיבוק והרבה אהבה – הן בקבלת ההצלחות אך לא פחות בקבלת האכזבות והכישלונות. הילדות (כמו ההורות) מזמנת הרבה ניסיונות וכמובן גם טעויות. האתגר הוא לצאת מיזה מחוזקים ובטוחים. הילדים בדרכם ואנחנו בדרכינו. כל כך משמעותי כשהילד יודע שאנחנו סומכים עליו ונותנים בו אמון. זה נותן לו את הכוח והאומץ להעז, להתמודד וגם להיכשל…
צורית יהודה - יועצת זוגית, מנחת הורים וקבוצות 