כמה פעמים שמענו בילדותינו את המשפט "יש לך פוטנציאל ואת/ה לא ממש/ת אותו"? אוף, כמה שהמשפט הזה מעצבן!! האם ילד שלא קם בבוקר או לא משקיע בלימודים הוא עצלן? האם ילד שמכה הוא ילד אלים? האם ילד שפוגע בחבריו הוא לא רגיש או תוקפן? אז זהו שלא!!!

כאשר ילד אינו מתנהג באופן המצופה ממנו או בדרך פוגענית, בדרכו, הוא אומר לנו משהו. התנהגות היא סימפטום של רגש או קושי לא תכונה או אופי. כאשר אנחנו מתייגים ואומרים לילד שהוא עצלן, אלים או לא רגיש (או כל תואר "מחמיא" אחר) אנחנו מקבעים את ה"סטטוס" שלו. מתייגים את ה"תואר" שלו!! קודם כל אצל הילד אבל גם אצלנו. מישם הדרך להיות אכן כזה היא קצרה.

חשוב להבין שכל ילד (וגם אנחנו הגדולים) רוצים להיות מוצלחים, נאהבים, מוערכים ומקובלים. כל ילד (וגם אנחנו הגדולים) פועלים על מנת למקם את עצמו בחברה שבה אנחנו חיים – משפחה, בית ספר, תנועת נוער, חוג…. ומי לא רוצה להיות הכי טוב שאפשר?? הכי טוב שהוא יכול??

זה הזמן לעצור רגע ולחשוב על האמירות שלנו כלפי הילדים שלנו. האם הדרך בה אנחנו מתמודדים עם המצוקה שלו (ושלנו) באמת תמגר את ההתנהגות? מתי בפעם אחרונה אמרנו לילד שלנו: "אני ראה שאתה מאוד כועס. האם משהו מפריע לך"? "קשה לי לראות איך אתה עצוב/מתוסכל. האם אתה רוצה לשתף אותי"? כמובן שלא תמיד הילד ידע להמשיג את המקור להתנהגות שלו אך אם נפקח את העיניים שלנו ונהיה קשובים (באוזניים אך גם בעיניים ובלב) נוכל למפות את הזמנים בו הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. להבין מה "מדליק" (או "מכבה" ) אותו ולהגיב במקומות הנכונים ובדרך הנכונה. אם לא נשפוט את הילד שלנו על ההתנהגות שלו (תתכוננו, זה לא קל…) אלא ניתן לה מקום (לא לגיטימציה) נכיל אותו ונראה לו שאנחנו רואים שקשה לו ורוצים יחד איתו להבין איך ניתן להקל עליו, ניתן יהיה לצמצם ואולי למגר את מה שקורה.

ילדים מטבעם הם פעלתנים ושמחים וככה קל לנו יותר לקבל אותם. זה נוח וזורם ומאפשר לנו להתפנות לכל המשימות האחרות שיש לנו על הראש אך לא תמיד זה ככה וזה דורש מאיתנו התגייסות, לוקח אנרגיות וכוחות שלא תמיד יש לנו. קחו נשימה עמוקה ותמצאו את הכוחות שיש בכם (הם שם!!) על מנת להבין את מקור הקושי של הילד וביחד (ולפעמים זה לוקח זמן) להסיר/לצמצם את הקושי ומשם את ההתנהגות המתלווה אליה.