מה קורה כשמתווסף אח/ות חדש/ה למשפחה?

איפה זה "תופס" את הגדולים יותר?? כמובן שככל שהם קטנים יותר, ככה הם "נתפסים" לא מוכנים. חשוב מאוד להכין אותם לאירוע המרגש ולספר להם על הבאות אבל לא לבנות על זה שזה "עושה את העבודה". כשזה מגיע זה מפתיע. הקטנים מאוד מתקשים לעכל שה"דבר" הזה הגיע כדי להישאר. ובכל זאת … מה ניתן לעשות?? להעצים את הגדולים ולא לפספס אותם "על הדרך". חלוקת תפקידים בין ההורים. אם האם עסוקה וטרודה סביב הרך הנולד (סביר להניח) על האבא להיות עם עין יותר ממוקדת על השאר. לא לשכוח לשאול על מה שהיה היום (ולא שאלת "שגר ושכח" של "איך היה היום?" אלא שאלות יותר ממוקדות שאגב, תמיד יותר מתאים ונכון) כמו: "עם מי שיחקת היום"? "מה אכלת בארוחת הצהרים"? "מה שימח אותך היום?" "היה משהו פחות משמח?" ועוד… הרעיון הוא לשאול שאלות ממוקדות ולא רחבות ואמורפיות… זה מראה על התעניינות יותר אמיתית וכנה.

לידה היא שינוי של המערך המשפחתי. על כל המורכבויות והמשמעויות. ההכי קטן כבר לא הכי קטן. אולי נעשים שינויים בהרכב החדרים בבית (מי ישן עם מי), אמא פחות פנויה ועוד ועוד. בתוך כל ההתרגשות חשוב לשים לב גם ל"ותיקים". לשמור על "סדרי בראשית". חשוב לשים לב לשינויי מצבי הרוח ולתת חשיבות להתנהגויות "חריגות". לתת להם מקום! לדבר עליהם! "לא אכלת ארוחת ערב היום. הכל בסדר?" "אני רואה שקשה לך ללכת לישון במיטה שלך…" וכו'. עין פקוחה וערנית מאפשרת לנו לעבור את "רעידת האדמה המשפחתית" בצורה הטובה ביותר.

ולסיום… תנו לגיטימציה להבעת רגשות – טובות ולא טובות. "אמא מתי מחזירים את התינוק לבטן"? "אבא, אני כועס על התינוק החדש. בגללו אתה כל הזמן עסוק/עייף וכבר לא קורא איתי ספר לפני השינה"… לא להיבהל! זה טבעי! דברו על זה ביחד. תבררו מה הוא/הם מרגיש/ים. האירוע מרגש וממלא את הבית באושר. רק צריך לראות שזה ככה אצל כולם ואם לא…. לדבר על זה. שירגישו שהם לא לבד עם זה!