כשהורים מתגרשים העולם המשפחתי מתפרק.
זאת קרקע בטוחה שנשמטת מתחת לרגליים – שלנו ושל הילדים שלנו. גם כאשר האופציה הקיימת "לא משהו" בלשון המעטה, היא עדיין הידועה והמוכרת מול הלא נודע.
שאלת ה"מה יהיה" מציפה בהרבה רבדים: איפה ועם מי אגור, האם אני צריכ/ה לקחת צד, האם עדיין אוהבים אותי, אולי זה בגללי ועוד ועוד…
זה המקום, בתוך הכאוס הזה, לא לשכוח להמשיך לראות ולחוש את הילדים שלנו. לשוחח איתם, לשתף אותם.
אל תדברו מעליהם אלא איתם!!

זה קריטי לתחושת השייכות והביטחון שלהם.
תחושות להן הם זקוקים כרגע יותר מתמיד.
המשיכו לחבק אותם. לאהוב אותם. להיות שם עבורם.
אתם עוברים מהפך בחיים. עבורם, החיים מתהפכים פי כמה וכמה.
תחושת חוסר השליטה מקבלת ממדים חדשים. הם נשאבים למצב בעל כורחם.
בכל נושא שניתן לדבר, דברו איתם. ביחד ולחוד. בכל הרכב אפשרי.
לא לפחד לשאול אותם איך הם מרגישים. לתת מקום גם לתחושות של כעס ועצב, ותסכול… תנו להם את ההרגשה שאומנם הנישואין התפרקו אך אנחנו לא.
כל החלטה שמתקבלת, העבירו אליהם. תווכו אותה!
כל שבב של ביטחון ויציבות הם כמו אוויר לנשימה.
תשובות לשאלות הן אחד הדרכים לצמצם את אי הוודאות.
ככל שהם גדולים יותר, השיח והתקשורת משמעותיים וחיוניים יותר.
תופתעו עד כמה הם יכולים להתמודד ולהכיל אם רק ניטע בהם את הביטחון ותחושת המסוגלות.
זה מאתגר. בעיקר כי קודם כל אנחנו צריכים למצוא את עצמינו בתוך העולם החדש הזה. ובכל זאת, זה משפר מאוד את רווחתם. מקטין את תחושת חוסר האונים. כל כך קל לאבד אותם בשלב המעבר הזה. אנא שימו לב שלא קורים דברים ממש מתחת לאף.
זה מאתגר אך אפשרי!!
המודעות היא השלב הראשון… אח"כ תשומת הלב המתאימה והראויה.