למה זה שכשאנחנו הכי ממהרים הילדים שלנו ממש לא??

הדוגמה הכי ​"בוערת" היא כמובן בבוקר. אנחנו ממהרים לעבודה והם ממש לא ממהרים למעון/גן או ביה"ס. ​לו רק יכולנו לעצור את הזמן לפעמים… כיצד אפשר להתחיל את הבוקר בנחת ובאווירה טובה??

ראשית, לעשות כל מה שניתן ערב קודם ולתת לילדים אחריות (עפ"י גילם כמובן!!) שנית, נהלו איתם את השיח!! שתפו אותם במשימות וגם בנושא העמידה בזמנים. זאת דוגמה אישית נהדרת!! בכלל (וזה נכון כמעט תמיד), שיתוף הילדים במשימות, תחושות ורגשות זה עניין מעצים. הם נהיים שותפים וזה אומר שאנחנו נותנים בהם אמון ושהם מספיק גדולים כדי להבין ולקחת אחריות. אז מה אפשר​(למשל)​

ערב קודם: לבחור ביחד את הבגדים ולשים ליד המיטה. (בחירה משותפת מצמצמת התנגדויות). להחליט מה רוצים בסנדביצ'ים (אם יש ילד מספיק גדול, שיעשה סיבוב בין הילדים וירשום על פתק מה כל אחד רוצה). לסדר את התיק לגן (ביחד) בגדים להחלפה, סינר.. מה שצריך. להכין מערכת לביה"ס. למלא את בקבוק המים ולשים במקרר. בבוקר רק שולפים…

כל מה שניתן להכין מראש, לכו על זה!! לא לפעול "מעל הראש" של הילדים אלא בשיתוף פעולה איתם. זה הופך מ"שלנו" (ההורים) ל"שלנו" (כל המשפחה). המשימה והאחריות של כולנו. זה חשוב ומשמעותי. זה מעצים את הילדים, הופך אותם לחלק ומגייס אותם big time!! לדבר על זה (מידי פעם) בארוחה משפחתית משותפת. לשתף על הצורך של אבא/אמא להגיע בזמן לעבודה ולכן בבוקר אין זמן לדיונים וויכוחים. כך גם בבוקר אפשר לומר: "את/ה/ם זוכר/ת/ים שדיברנו על כמה שחשוב להגיע בזמן לגן/ביה"ס/עבודה? כשאנחנו משתפים את הילדים זה כבר נהיה משהו אחר. אנחנו מלמדים אותם מיומנויות תקשורת!! זה נכון כמעט תמיד. בהרבה נושאים. כמובן, תמיד בהתאם לגיל הילדים. כשהם שותפים לניקיון הבית, הרמת הכלים מהשולחן אחרי האוכל, סידור החדר שלהם, הרמת המגבות מהרצפה אחרי המקלחת, הכנת התפריט לשבת ועוד ועוד, הם יחושו מחוברות ושייכות. זה יהיה גם "שלהם" ולא רק "שלנו". זה תענוג!! בדוק!!