לאחרונה התקיים דיון באחת מקבוצות הפייסבוק על הגיל שבו כדאי לתת טלפון לילד שלנו.. מתי באמת??

בשיח הזה אני מוצאת את עצמי קצת כמו טוביה החולב. מצד שני ומצד שני…. כל כך הרבה צדדים יש לדיון הזה. הרי היום הטלפון הנייד משמש לכל כך הרבה דברים מעבר לטלפון. מידע מכל סוג שבעולם, רשתות חברתיות, חיבור לחבר'ה, סטאטוס ועוד ועוד. ולא פחות חשוב… אני יכולה תמיד לדעת איפה הבן/בת שלי נמצא. מרגיע ולא פחות חשוב.

אז מתי? מתי נכון לתת טלפון לילד שלי?? ואם לא די הדילמות האלה .. נישאלת גם השאלה איזה טלפון. מאיזה גיל אפשר פייסבוק, אינסטגרם וכו'? ואם לא אפשרנו. .. מה זה עושה למעמד החברתי של הילד שלי (שחוזר הביתה יום יום וחוזר על המנטרה: "לכולם יש. רק לי אין"). הלב נחמץ. האם אני עושה לו/לה טוב או גורמת עוול חברתי/ריגשי… הצילו!! מה נכון??

לכן, ממש חשוב להגדיר את הקו החינוכי הערכי שמלווה אותנו כהורים. אותם ערכים הם אלה שיתנו לנו תשובות בלבטים האלה. אם חשוב לנו לחיות בצנעה. לקנות מה שצריך ולא מה שהעיניים והלב רוצים, נפעל על פי זה. אם הסטטוס החברתי (שלנו/של הילדים שלנו) הוא הערך המוביל אז נפעל בהתאם. אם "מה יגידו" מנהל אותנו וחשוב לנו "ליישר קו" אם הסביבה אז זה מה שינהל אותנו כהורים!! וכו' וכו'. מה שחשוב זה קודם כל להגדיר לעצמינו כהורים את אבני הדרך ההוריים שלנו ומשם לצאת בבטחה לדרכינו.

מה שאין עליו לבטים זה החשיבות בהכנת הילד ל"מכשיר הזה". לקיים שיח על הסכנות הטמונות בו. לקבוע כללים של "עשה ואל תעשה" ולהגיד בפה מלא ש"כשיש ספק אין ספק". שיבואו לדבר איתכם כשמשהו בבטן שלהם אומר להם שמשהו לא בסדר. שלא יחששו מלשתף אתכם במה שקורה במכשיר הכל כך קטן הזה שיכול לגרום לאנשים נזקים בלתי הפיכים. זה מחזיר אותנו לגבולות הכל כך ברורים שהילדים שלנו זקוקים שנציב להם!!