להישאר בבית עם ילד חולה

מי מאתנו לא מכיר את ההרגשה כשקמים בבוקר ומגלים שלילד/ה יש חום ומישהו צריך להישאר בבית??
זה מחזיר אותי לשיחת טלפון שקבלתי לפני כמה שנים ממחלקת משאבי אנוש במקום עבודתי.
אני אמא ל 4 ילדים בגילאי 10, 11, 12 ו 16.
אז, הם היו ממש קטנים. זה היה באוגוסט.
השיחה נשמעה כך:
משאבי אנוש: "צורית, אני מתקשרת לעדכן אותך שלא נשארו לך ימי מחלת ילד. המשמעות היא שמהיום אם את נשארת בבית זה יורד לך מימי החופש"
אני (אחרי חיפוש נואש לתשובה): "באמת?"
ואז… אחרי התאוששות: "טוב, לא נורא. אנחנו באוגוסט. מקסימום אקח מהימים שנותרו עד דצמבר"
משאבי אנוש: "אז זהו… שניצלת את הימים עד דצמבר"
שתיקה ואז: "את יודעת, את אמורה להתחלק עם בעלך בימי המחלה. לפעמים את ולפעמים הוא…"
אני: "אז זהו…. שזה אחרי שהתחלקנו"…

וכשמגלים שצריך להישאר בבית, זה תמיד (אבל תמיד) בזמן לא מתאים.
הלחץ בעבודה נוראי, רק לפני שבוע נשארנו בבית עם ילד/ה חולה ואיך (שוב) מסבירים לבוס ש(שוב) אני נשאר/ת בבית.
אז בואו נסתכל על הטוב (בעיקר כי את מה שלא ניתן לשנות לא ניתן לשנות):
– יש לנו יום בבית – אפשר להשתלט על פרויקטים שדחינו (תיוק חשבונות,
תפירת כפתורים שנפלו, עישוב הגינה וכו('.
– כשהוא/יא ישנ/ה, גם אנחנו!!
– כשהוא/יא ער/ה, אפשר לעשות דברים ביחד – לשחק, יצירה, לקפל כביסה, לסדר ארונות ועוד. כמובן בהתאם לגיל והמצב הבריאותי.

ואם הוא/היא ממש על הפנים, תחבקו אותם ותאהבו אותם במינונים גבוהים. זה יותר טוב מכל טיפול תרופתי!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s