יצירת שיח משתף

אני שומעת יותר ויותר על תחושה חוזרת של הורים שמרגישים שהילדים שלהם "לא סופרים אותם".
"פעם הייתי סמרטוט שולחן, היום אני סמרטוט רצפה" אומר לי הורה בקליניקה (אב לשניים). "אחרי שאמרתי להם שלא יאכלו בחדר העבודה שלי, אני רואה אותם אוכלים בכל זאת" (הורה לארבעה ילדים), או הורה אחר (בהרצאה שהעברתי) הביע קושי עם זה שהוא שולח הודעה בוואטסאפ ואפילו לא טורחים לענות לו… זה באמת מתסכל.
יכולות להיות סיבות מגוונות לתופעה הכל כך מוכרת הזאת אז
בואו נעצור לחשוב רגע… האם אנחנו "סופרים" אותם?


מתי לאחרונה שאלנו אותם לדעתם? מתי בפעם אחרונה שיתפנו אותם בהתנהלות הבית? מתי קיימנו שיח משפחתי על נושא כזה או אחר?
אנחנו חיים איתם ועבורם. אם חושבים על זה, הכל כמעט מסתובב סביבם. וכשהם גדלים ומתחילים להתפתח, השפה שלהם ויכולת ההתבטאות שלהם גדלה ואנחנו לא תמיד שמים לב לכך…
שתפו אותם איפה שאפשר, דברו איתם ותשאלו אותם לדעתם. שתפו אותם ברגשות והמחשבות שלכם "תספרו אותם".
אתם תגלו שהיחס שלהם ישתנה!
כמובן לא בדקה או ביום אחד, כי תהליכים לוקחים זמן אבל שווה את המאמץ!! בדוק!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s