דין וחשבון או תקשורת מקדמת? מה ההבדל?
מה האיזון הנכון בשיח שלנו עם הילדים? האיזון בתוך השיח?
ראשית, אדגיש שאנחנו לא חייבים לילדים שלנו דין וחשבון!
לא צריך לשתף אותם במצבינו הכלכלי, על ההכנסות שלנו, על הזוגיות האינטימית שלנו ועוד.
אגב, שיח על כסף והתנהלות כספית נכונה, ממש ניתן לדבר עם הילדים (מגיל מסוים כמובן) אבל לא כדין וחשבון ולא כל הפרטים…
אנחנו רוצים ללמד את הילדים דרכי תקשורת בונה. וגם… אנחנו רוצים שיבינו שכאשר אנחנו אומרים "לא"' זה לא סתם. יש לזה סיבה/הסבר.

ככה זה נשמע:
– "אמא אפשר ללכת לגינה היום"? "לא חמוד כי קר בחוץ. אם מזג האוויר ישתפר, נלך בהמשך השבוע".
– אבא, אנחנו יכולים לקנות בריכה לבית?" "לצערי לא, בריכה בבית זה ממש מסוכן ולכן נלך לבריכה העירונית".
– "אמא, אני יכולה לקבל סוכריה?" "כבר אכלת היום גלידה וקרמבו. זה ממש לא בריא יותר מידי. מחר יום חדש ונחשוב שוב אם מתאים".
איפה אנחנו לא משתפים אותם? למשל:
– "אמא, כמה כסף את מרוויחה?" "מצטערת חמוד, אבל זה מידע שבין אבא לביני. מה שחשוב הוא שלא יחסר לך דבר".
– "אבא, העבודה הזאת שאתה עושה משתלמת לך?" "השיקולים הכספיים בבית הם ביני לבין אמא. תסמוך עלינו בבקשה בעניין הזה".
– "אמא, מתי יהיה לנו תינוק חדש?" "אני שמחה שאת/ה רוצה עוד אח/ות אבל אלה נושאים שרק אבא ואמא מתעסקים איתו".
כשילד שואל אותנו שאלה אנחנו לא "מנפנפים" אותו אלא נותנים תשובה מכבדת וראויה. גם אם בפועל, אנחנו מגדירים לו את הגבול, הוא לא נשאר עם התחושה שלא סופרים אותו.
אגב, הרבה פעמים השאלה היא "הרמה להנחתה". הזדמנות עבורנו "להיכנס לראש שלהם" וקבלת קצה חוט למה שמטריד אותם. אל תפספסו את ההזדמנות לשוחח על הנושאים האלה. קיבלתם אותם על מגש של כסף.