אחריות. מילה "כבדה" משהו… מחייבת… איך מחנכים ילדים לאחריות? כיצד הילדים שלנו יכולים להיות שותפים מלאים למשימות הבית? האחריות היא ערך נילווה שאנחנו מקנים להם!! זאת, ע"י הפיכת המשימה למשהו משפחתי ולא רק של ההורים.
מתחילים מהדברים הקטנים: הנחת התיק בחדר או הוצאת הנעלים ממרכז הסלון. הרמת הצלחת והבאתה למטבח אחרי הארוחה או איסוף הצעצועים כשמסיימים לשחק. ככל שהם גדלים, גם האחריות שלהם גדלה – כלפי עצמם וכלפי הסביבה שלהם. הקניית ערך האחריות היא כלי לחיים! זה מצמיח את הילדים שלנו ונותן להם תחושה של מסוגלות וביטחון. המיומנויות שהם מקבלים מאיתנו הן מיומנות שילוו אותם כל החיים. כשיוצאים למחנה קיץ והם יודעים איך לחתוך ירקות, לשטוף סיר או לארגן את ה"מטבח" זה נותן להם תחושת שייכות ומגביר את הביטחון עצמי. כאשר הם יודעים לעזור למורה לאומנות או לסבתא כשהם מתארחים אצלה, הם מרגישים בעלי ערך ובעלי יכולות. וואו. כשהם מודעים ל"צרכים" של הסביבה ויודעים כיצד להגיב לצרכים אלו, הם זוכים להערכה והוקרה ממנה (מהסביבה). ואחרי הכל… מי לא זקוק לחיזוק חיובי?? הערכה?? וכך…. בקשת העזרה או ציפייה למעורבות לא מתקבלת בהפתעה ואף מתחזקת ומגיעה מיוזמתם. ממש ככה!!
כמובן שכשזה מלווה בדוגמה אישית ושותפות, "ניצחנו" את המשימה בגדול. לימדנו את הילדים שלנו אחריות, נתנו להם כלים ומיומנויות לחיים וזכינו לזמן איכות איתם ולמידה הדדית. מה עוד אפשר לבקש בהורות? אגב, תשלום לילדים על עבודות הבית עושה בדיוק ההפך!! היא מלמדת אותם שאין עשיה מתוך נתינה, מעורבות ואכפתיות אלא רק בשביל עצמי!! משפחתיות היא עוד ערך שנבנה ביחד איתם. היא לא באה מעצמה. שכר מקבלים עבור עבודה (גם אנחנו), לא מילוי משימות שהן של כולנו (כן כן… כולנו!! לא רק ההורים… תחשבו איזו הקלה זאת).
צורית יהודה - יועצת זוגית, מנחת הורים וקבוצות 