גבולות

גבולות. מילה שאומרים הרבה סביב חינוך והורות. איך מציבים גבולות?
אני רוצה להציע את המודל הממל"א של ליאת רוקח זמרוני. מנחת הורים שלמדתי ממנה רבות ופיתחה את שיטת "בשביל ההורות".
מה. מי. למה. איך.
מה הגבול? הגדרה ברורה! (נושא שמאוד חשוב לנו לעמוד עליו)
מי אחראי להציב את הגבול? (בדר"כ אנחנו)
למה? (למה הנושא כל כך חשוב לנו)
איך? (מה בפועל אנחנו עושים כדי לעמוד על הגבול)
כל הורה יודע שלפעמים זה צורך אנרגיות וקשה מאוד ליישום. לפעמים כל כך קל לוותר. לעגל פינות…

לכן, חשוב שלא נהפוך את הבית שלנו לעולם של "גזירות". חשוב שנתמקד בכמה ערכים/נקודות שחשובים לנו במיוחד ועל השאר לקיים שיח.
כשאנחנו קובעים גבולות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם, זה לא רציני ואנחנו שוברים את המילה (גבול) של עצמינו. מה שהילדים שלנו חווים כלא ממש חשוב. ואז, מה הסיכוי שמשהו טוב ורצוי יקרה?
אז כשרוצים לסיים פעילות כייפית ובאמת כבר הגיע הזמן אז מציבים את העניין כעובדה ועדיין אפשר עם אמפתיה ורגישות: "אני מבינה שאת מאוד רוצה להישאר בגינה אבל כבר מאוחר והגיע הזמן ללכת הביתה!". או "אני מבין שזאת האופנה העכשווית אבל הבת שלי לא תלך עם ג'ינס קרוע!".
כשאנחנו מתווכים את הרציונל (לא נותנים דין וחשבון), זה מתקבל בצורה יותר טובה (שימו לב: זה לא אומר שישמחו על הצבת הגבול. בטח לא באופן גלוי).
"כבר מאוחר וצריך לחזור הביתה. נחשוב ביחד מתי אפשר שוב לצאת לגינה" "בשבילי ללכת עם ג'ינס קרוע מסמן עוני וזה לא ראוי בעייני".
הצבתי את הגבול. הראיתי שהוא לא שרירותי ואני עומד עליו.
בנחישות וברגישות. בעקביות ובהתמדה. רק ככה זה יכול לעבוד.
זה מאתגר אך לגמרי אפשרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s