אמא שלי תמיד מספרת לנו (הילדים שלה) שכשאנחנו (ההורים של הנכדים שלה) מגיעים אליה כדי לאסוף אותם (אחרי שעשתה עליהם בייביסיטר) אז מתחילות ההצגות.
"הם היו נהדרים עד שהגעתם…." היא אומרת.
למה זה קורה? למה זה שאנחנו זוכים ל"יחס מיוחד"?
פשוט מאוד…. בדיקת גבולות!!
איזה גבולות? בעיקר אהבה והכלה.

ה"תפקיד" של הילדים שלנו זה לבדוק אותנו. כל הזמן.
כל פירצה שהם יגלו, הם "יסתערו" עליה בכל הכוח.
אם זה חילוקי דעות בינינו ההורים. אם זה נושאים שאנחנו לא סגורים עליהם ולא איתנים באמירות שלנו. מה שאפשר.
הם מומחים בלעלות על הפירצות האלה ו"לנצל" אותם עד תום.
למשל, למה זה שילד שבדר"כ ללא בעיות התנהגות במסגרת החינוכית שלו, מרשה לעצמו "לשבור את הכלים" עם ההורים שלו?
כי הוא בודק גבולות. בדרכו שלו הוא מוודא שההורים שלו אוהבים אותו ומקבלים אותו כפי שהוא ובכל מצב.
כאשר ההורים שלו מחבקים אותו ואומרים לו כמה הם אוהבים אותו מחד, אך מבהירים באופן חד וברור שההתנהגות שלו לא מקובלת, הוא לומד את שיעור הגבולות.
הוא לומד שהאהבה של ההורים שלו לא תלויה בדבר (או במילים אחרות בשום התנהגות) ומצד שני, שיש כללי התנהגות שאין עליהם פשרות.
כך נבנית ההתקשרות הבטוחה. מצב שבו הילד בטוח בקשר שלו עם הוריו. הקשר עקבי וברור. במובן מסוים צפוי. בגלל זה הילד מרגיש בטוח. ובכל זאת… הוא בודק מידי פעם.
מתפקידינו לשמור על העקרונות החשובים לנו ולא לתת ל"שבירת הכלים" להלחיץ אותנו. כי זה מה שהוא בודק.
לעיתים זה לא פשוט (כשהילד משתולל ונשכב על הרצפה ובוכה וצועק למשל…) אך מוכיח את עצמו פעם אחר פעם.
אם משודר לו מסר חד משמעי הוא "מתיישר". גם אם יש כמה משברים בדרך…
ועוד טיפ קטנטן: החמיאו לילדים שלכם בכל הזדמנות! כמובן מחמאות מוצדקות ואותנטיות. זה יחזק התנהגויות רצויות ובריאות. הוא ילמד ששווה לו להתנהג יפה ושההורים שלו רואים את זה ומעריכים את זה!!