לפני כמה ימים סיפר לי תלמיד בכיתה ו' שכדי לגרום לו להיות שותף לארוחות משפחתיות בלי הטלפון שלו, ההורים שלו משלמים לו 5 שקלים לארוחה. הוא סיפר בגאווה שכבר חסך 55 שקלים.
כל יום מחדש אני לומדת שעוד לא שמעתי הכל..
למה? איזה שיח מייצרים בתקשורת כזאת? מה הילד לומד?
אני יותר ויותר שומעת על הורים שמוותרים (אולי מתייאשים) משיח משמעותי עם ילדיהם.

לפעמים זה נדמה, שבעולם הכל כך חומרי בו אנחנו חיים, הכל ניתן לפתור בכסף. אז זהו… שממש ממש לא!!
אם נשלם להם להיות איתנו, לעשות עבודות בבית, או לכל דבר אחר כדי שיקשיבו לנו… לאן פנינו??
ומי ילמד את הילדים שלנו תקשורת איכותית, גבולות וציפיות ויהפוך אותנו למשפחה?
נכון שכסף הוא מענה לאינספור עניינים אך ממש לא להכל!! בטח לא לתקשורת ולנושאים הוריים/משפחתיים.
אם אנחנו רוצים להשריש התנהגויות מסוימות, זה מתחיל מאיתנו. דוגמה אישית מחד והקניית דפוסי התנהגות מאידך.
לכן, אנחנו לא משלמים לילדים שלנו. פשוט מגדירים ציפיות ומלמדים אותן. מדברים רגשות ומנכיחים דרכי התנהגות. הרוב מתחיל אצלנו.
טיפ קטן מהבית הפרטי שלי. קניתי מתקן מבד עם כיסים ( 10 ₪ ). בתחילת ארוחה, הטלפונים "מתאפסנים" שם. גם שלנו ההורים כמובן.
גם אם זה לא עובד תמיד, זה קורה!!
הצבת יעדים חינוכיים ויצירת תקשורת משפחתית ויישום שלהם זה מיומנות.